מחקר שנערך לאחרונה מטיל ספק באמונה הרווחת שצום לסירוגין, הידוע גם בשם אכילה מוגבלת בזמן, הוא אסטרטגיית הרזיה יעילה. בניגוד להנחות הרווחות לגבי היתרונות המטבוליים שלו, המחקר מצביע על כך שהמפתח לירידה במשקל עשוי להיות פשוט בהפחתת צריכת הקלוריות הכוללת, ולא כל השפעות מיוחדות של צום לסירוגין על חילוף החומרים או המקצבים הצירקדיים.
פורסם ב- Annals of Internal Medicine , המחקר מציג ממצאים מניסוי אקראי מבוקר המשווה את תוצאות הירידה במשקל של אנשים לאחר דיאטה מוגבלת בזמן עם אלו המקפידים על דיאטה ללא הגבלה. בהנחיית Nisa Marisa Maruthur, מומחית לרפואה פנימית באוניברסיטת ג’ונס הופקינס , המחקר שופך אור על המנגנונים מאחורי אכילה מוגבלת בזמן (TRE).
המחקר, על אף שהוא מוגבל בהיקפו, מתייחס לפער במחקרי TRE הקיימים, שלעתים קרובות ספגו ביקורת על גודל מדגם קטן ופגמים מתודולוגיים. הצוות של Maruthur מכיר במגבלות המחקר אך מדגיש את תרומתו להבנת TRE. בניסוי השתתפו 41 משתתפים, בעיקר נשים שחורות עם השמנת יתר וסוכרת טרום-סוכרת או מבוקרת דיאטה. שתי הקבוצות קיבלו ארוחות מבוקרות עם תוכן תזונתי זהה והונחו לשמור על רמות הפעילות הגופניות הנוכחיות שלהן.
המשתתפים בקבוצה מוגבלת בזמן הוגבלו לחלון אכילה של 10 שעות, וצרכו 80 אחוז מהקלוריות היומיות שלהם לפני 13:00. בינתיים, קבוצת הביקורת עקבה אחר דפוס אכילה סטנדרטי, עם ארוחות מפוזרות לאורך היום. שתי הקבוצות הפגינו עמידה גבוהה בלוחות הזמנים האכילה שלהן. לאחר 12 שבועות, שתי הקבוצות חוו ירידה דומה במשקל, בממוצע סביב 2.4 ק”ג (5.3 פאונד), ללא הבדלים משמעותיים בסמני בריאות אחרים כמו הומאוסטזיס גלוקוז ולחץ דם.
Maruthur ועמיתיה מסיקים שכאשר צריכת הקלוריות מותאמת, אכילה מוגבלת בזמן אינה מציעה יתרונות נוספים לירידה במשקל. הם מכירים בפוטנציאל לשונות בתוצאות המבוססות על אוכלוסיות שונות וחלונות אכילה קצרים יותר. מומחים שוקלים את המחקר ומציינים את התאמתו לציפיות. אדם קולינס, מומחה לתזונה מאוניברסיטת סארי , מדגיש את היעדר ההשפעות הקסומות הקשורות לאכילה מוגבלת בזמן. באופן דומה, נוויד סאטאר, פרופסור באוניברסיטת גלזגו , משבח את המתודולוגיה הקפדנית של המחקר.
קריסטה וארדי וונסה אודו מאוניברסיטת אילינוי רואות בממצאים גישה מעשית לירידה במשקל, במיוחד עבור אנשים שנאבקים בשיטות מסורתיות לספירת קלוריות. הם מדגישים את הפשטות והנגישות של אכילה מוגבלת בזמן כאסטרטגיה תזונתית בת קיימא לאוכלוסיות מגוונות. המחקר מדגיש את המשמעות של הפחתת קלוריות בהשגת יעדי הרזיה, ומאתגר הנחות לגבי היעילות הבלעדית של צום לסירוגין. זה מדגיש את החשיבות של אימוץ גישות מעשיות, כמו אכילה מוגבלת בזמן, המפשטת אסטרטגיות תזונתיות ומשפרת את הנגישות לאוכלוסיות מגוונות.